<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
והא לך מעשה מנחת מחבת ומרחשת השוות למנחת סלת לענין מתנות שמן כאשר בארנו [הו' במנחות ע"ד ב'] שנאמר (ויקרא ב' ה'—ז') ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה, פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא, ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה. פירוש (רש"י) ואם מנחה על המחבת שאמר הרי עלי מנחת מחבת וכלי הוא שהיה במקדש שאופין בו מנחה זו על האור בשמן והכלי אינו עמוק אלא צף ומעשה המנחה שבתוכו כולן קשין לפי שמתוך שהיא צפה האור שורף את השמן, סלת בלולה בשמן מלמד שבוללן בעודן סלת, פתות אותה פתים לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה, ויצקת עליה שמן לרבות כל המנחות שטעונות שמן ליציקה יכול אף מנחת מאפה ת"ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת"ל היא, ומרחשת כלי הוא שהיה במקדש ועמוק ומתוך שהמרחשת עמוקה שמנה צבור ואין האור שורפו לפיכך מעשה מנחה העשויין בתוכה רוחשין, כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומנענע. במנחת מחבת ומרחשת נותן שמן בכלי תחילה ואח"כ נותן עליו את הסלת ונותן על הסלת שמן אחר ובוללה ואחר כך לשה בפושרין ואופה אותה במחבת או במרחשת כמו שנדר ופותת אותה פיתים ויוצק עליה שמן ונותן עליה לבונה (ע"פ לשון הרמב"ם מעשה הקרבנות פי"ג ה"ו ע"ש). ולאחר שהגישה הכהן בקרן מערבית דרומית כמו שיתבאר (להלן) מסלק את כל לבונתה לצד אחד וקומץ ממקום שנתרבה שמנה שנאמר מסלתה ומשמנה ונותן הקומץ בכלי שרת וחוזר ומלקט כל לבונתה ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלה אותו ע"ג המזבח ומולחו ונותן מן הכלי ע"ג האישים כדמפרש בסוטה פרק היה מביא, וכן בכל המנחות הנקמצות, ואם מנחת כהנים היא אינו קומץ אלא נותן מלח על כולה ומשליך הכל ע"ג האישים (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ב ע"ש).
